- בשנים 2006-1995 שינויים לא צפויים בשער החליפין שקל-דולר הסבירו כ-67% מהתנודות באינפלציה.
- ירידה של מחירי היבוא עקב פתיחת המשק ליבוא ממדינות זולות והמדיניות המוניטרית המרסנת הם בין הגורמים לכך שבשנים 1997-2001 היתה האינפלציה בפועל נמוכה בממוצע בכ-1.7 נקודות אחוז ממרכז תחום היעד.
- שני גורמים מרכזיים הביאו את האינפלציה בשנת 2007 אל סביבת חלקו העליון של היעד: עליית מחירי הסחורות בחו"ל, שתרמה בין רבע למחצית מהאינפלציה, וזעזועים בהיצע המקומי. זאת בניגוד לדעה הרווחת באותה עת כי עליית מחירי הסחורות בחו"ל הייתה הגורם האינפלציוני העיקרי.
המחבר אמד מחדש את אחד המודלים המקרו-כלכליים המשמשים את חטיבת המחקר של בנק ישראל באופן שוטף לגיבוש המלצות המדיניות. האמידה החדשה מאמצת שיטה סטטיסטית מתקדמת, המקובלת היום מאוד לאמידת מודלים בבנקים מרכזיים ובאקדמיה (השיטה הבייסיאנית). בעזרת המודל שנאמד ניתן לבחון את המקור לתנודות במשתנים המרכזיים המופיעים בו, ובפרט - באינפלציה במדד המחירים לצרכן. כך נמצא, כי בשנים 2006-1995 שינויים לא צפויים בשער החליפין שקל-דולר הסבירו כ-67% מהתנודות באינפלציה. גם בניכוי רכיב הדיור של מדד המחירים לצרכן, שהקשר ההיסטורי ההדוק שלו עם שער החליפין מתועד היטב, נמצא כי שער החליפין הסביר כ-50% מהתנודות באינפלציה, וכי שינויים במחירי חו"ל, ובכללם מחירי הנפט, הסבירו כ-5% בלבד מהתנודות בה.
המודל מאפשר גם לבדוק מה היו הגורמים הכלכליים השונים לסטייה של האינפלציה מהיעד בתקופות מוגדרות. כך, למשל, נבדקו השנים 1997 עד 2001, שבהן האינפלציה בפועל הייתה נמוכה, בממוצע, בכ-1.7 נקודות אחוז ממרכז תחום יעד האינפלציה, ונמצאו שלושה גורמים לכך: (1) ירידה של מחירי היבוא, עקב פתיחת המשק ליבוא ממדינות זולות; (2) ירידה של מירווחי המחירים לצרכן על עלויות הייצור, שיכולים לבטא גידול של תחרותיות באותן שנים; ו-(3) המדיניות המוניטרית המרסנת של סוף שנות הדיסאינפלציה. בדומה לכך נותחה גם עליית האינפלציה אל גבולו העליון של היעד (3.0%) בשנת 2007. מהמודל עולה כי זעזועי היצע מקומיים (המבטאים בעיקר עלייה של מירווחי התמחור) היו הגורמים העיקריים לעליית האינפלציה וחריגתה מהיעד באותה שנה, ואילו עליית המחירים בחו"ל תרמה לאינפלציה 0.7 נקודת אחוז בלבד. תוצאה זו שונה מהתפיסה המקובלת האומרת שעליית האינפלציה ב-2007 נגרמה בישראל, כמו בשאר בעולם, בגלל האמרת מחירי הסחורות, ובפרט הנפט והמזון הגולמי, בשווקים הגלובליים.
יש המשערים שתוצאה זו של המודל נובעת מן הבחירה במדד מחירי יבוא מוצרי הצריכה (שאינו כולל מזון גולמי ואנרגיה) כמחיר חו"ל המרכזי – בחירה שאינה מתאימה. ואכן, כשחוזרים על מלוא האמידה והניתוח עם שימוש במדד האפקטיבי של המחירים לצרכן בעולם (משוקלל במשקל הסחר עם ישראל) כמחיר חו"ל המרכזי טיבה הכללי של האמידה נשמר, ולא עוד אלא שהאינטרפרטציה של האינפלציה הגבוהה ב-2007 משתפרת: נמצא כי עליית המחירים בעולם תרמה לאינפלציה 1.6 אחוזים. על כן מוצע לשקול את השימוש במדד זה כמשתנה המרכזי לייצוג מחירי חו"ל במודל.