המדיניות לעידוד התעסוקה וחוק בנק ישראל
בהרצאתו בפני סגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל התייחס הנגיד אל המדיניות הדרושה לעידוד
התעסוקה על רקע הדיונים לתיקון חוק בנק ישראל. התיקון לחוק, כמו גם החוק הקיים, מונים את
עידוד התעסוקה כאחד מיעדי המדיניות של הממשלה בהם צריך לתמוך בנק ישראל.
הממשלה צריכה להגדיר לעצמה, ועד היום לא עשתה זאת, שלוש מטרות בתחום התעסוקה:
1. להגדיל את מספר המוכנים לעבוד מקרב האוכלוסיה בגיל העבודה ("שיעור ההשתתפות"), אשר נמוך
משמעותית אצלנו מהמקובל בעולם.
2. להגדיל את שיעור המועסקים, ולהקטין את שיעור המובטלים. גם מבחינות אלה הנתונים אצלנו פחות
טובים, משמעותית, מהמקובל בעולם.
3. ומתוך כלל המועסקים – להגדיל את שיעורם של אלה אשר במגזר הפרטי.
כדי להשיג יעדים אלה, הסביר הנגיד, יש לפעול במקביל בשני מישורים:
המישור הראשון עניינו מדיניות מקרו-כלכלית נכונה. למישור זה שייכים אמצעי המדיניות הבאים:
1. ריביות נמוכות, לכל הטווחים, המעודדות השקעות, ולכן גם צמיחה ותעסוקה. היכולת לשמור על
ריביות נמוכות מותנית, מצידה, בשני נושאים:
- קיומה של יציבות מחירים. אינפלציה מחייבת ריבית גבוהה, ויציבות מחירים מאפשרת ריבית נמוכה.
משום כך, העיר הנגיד, חשוב שחוק בנק ישראל יגדיר, ללא סייג, כי יציבות מחירים היא היעד של
מדיניות הריבית. אינפלציה פוגעת בהשקעות ובתעסוקה. החוק צריך לאפשר הורדת ריבית רק בתנאי
שהיא נעשית במציאות שאינה תומכת בעליית מחירים. משום כך, מי שרוצה לעודד תעסוקה צריך
לדרוש שהחוק יאמר זאת במפורש, ולא ישלה אף אחד כאילו אפשר לקנות תעסוקה במחיר של
אינפלציה, גם לא "בטווח הקצר".
- הנושא השני המהווה תנאי הכרחי לריביות נמוכות הוא גרעון וחוב נמוכים של הממשלה. גרעון גבוה
בתקציב מעלה את הריבית על ההלוואות אשר הממשלה צריכה ליטול כדי לממן אותו. הריבית על החוב
של הממשלה היא סמן לכל שערי הריבית במשק, ואם היא עולה - כל הריביות במשק על הלוואות
לטווח בינוני וארוך, כמו משכנתאות למשל, מתייקרות אף הן.
מבחינה זו, ציין הנגיד, ביצוע תקציב 2001 גרם להעלאת הריבית במשק, והתהליך נמשך גם בשנת
2002. זו מדיניות הפוגעת בתעסוקה.
2. גורם שני בעל חשיבות לעידוד התעסוקה הוא נטל המס הכולל. נטל זה נקבע ע"י הוצאות הממשלה.
ככל שהוצאות הממשלה גבוהות יותר, כך עולה נטל המס.
גם מבחינה זו, הדגיש הנגיד, תקציבי 2001 ו- 2002 תורמים תרומה שלילית לתעסוקה. פרט לכך
ששיעור הוצאות הסקטור הציבורי היה הגבוה ביותר בעולם, יחסית לגודל המשק, ב- 2001, הוצאות
הממשלה מתוכננות לגדול בקצב מהיר גם בשנת 2002. חשוב להזכיר בהקשר זה כי המסלול עוקף
תקציב של החקיקה הפרטית נותר פתוח לרווחה. אין פלא, איפא, כי נטל המס גדל בשנים אלה, תהליך
שהחל כבר בשנת 2000.
3. גורם שלישי הקשור לתקציב הוא הרכב ההכנסות ממסים והרכב הוצאות הממשלה. יש הרכבים
המדכאים תעסוקה והשקעות, ויש אחרים התומכים בהם.
בצד ההכנסות ממיסים אנחנו יודעים שנטל המס על הכנסות מעבודה הוא גבוה מאוד אצלנו. אין הכוונה
כאן לשיעורי המס כשלעצמם, אלא לכך שהם מגיעים לשיאם ברמות שכר נמוכות יחסית. מה שנדרש
הוא לא להוריד את שיעורי המס אלא לרווח את מדרגות המס.
בצד ההוצאות על הממשלה לחסוך בהוצאות שוטפות כדי להגדיל את ההשקעות. תקציב 2001 ו- 2002
עושים את ההיפך, ובכך הם פוגעים בתעסוקה.
המישור השני של המדיניות לעידוד התעסוקה, הוסיף הנגיד, הוא בעיצוב וביצוע של שורת תוכניות
המתייחסות במישרין לשוק העבודה. בין אלה פירט הנגיד עשר תוכניות:
- צמצום מושכל של מספר העובדים הזרים;
- תכנון ממוקד של הכשרה מקצועית;
- מתן עדיפות להשקעה בחינוך במוקדי אבטלה מסורתיים;
- תוכניות מיוחדות אשר מיועדות להכניס למעגל העבודה קבוצות עובדים באוכלוסיה בעלות רקע
מיוחד, כמו אמהות חד-הוריות, מוגבלים ומיעוטים;
- עיצוב מחדש של תמיכות בהכנסה, לסוגיהן, כדי לעודד חזרה של בלתי-מועסקים למעגל העבודה;
- ייעול מערכת השמת העובדים במשק;
- שינוי כללי שכר המינימום ואכיפתו היעילה;
- טיפוח מפעלים קטנים ובינוניים, עם דגש על ייעוץ שוטף בתחומים שונים (ניהול פיננסי, משפטי,
חשבונאי, מיסוי) בעיקר באזורי הפריפריה;
- עידכון גיל הפרישה בהתאם להארכת תוחלת החיים;
- העדפת השקעות בתשתית לקרוב מוקדי האבטלה למרכזי תעסוקה.
המדיניות לעידוד התעסוקה, הוסיף הנגיד, מחייבת התארגנות מיוחדת של הממשלה אם רוצים להגיע
להישגים. התארגנות זו מחייבת הקמת ועדת שרים מיוחדת לתעסוקה, ועבודת מטה לצידה, אשר תאמץ
תוכנית מהסוג שתואר לעיל, תעקוב אחר ביצועה, ותדווח לציבור מדי רבעון על ההתקדמות ביישומה.
הריבית לטווח קצר, הנקבעת על ידי בנק ישראל, אינה אלא חלק קטן מהמאמץ הנדרש. אפשר להשיג
הישגים ממשיים בתחום זה אם נערכים כהלכה, סיכם הנגיד.