עיקרי דברי נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין,
באסיפה של איגוד החברות הציבוריות המתקיימת היום בתל אביב
האסטרטגייה המקרו-כלכלית של המשק לשנים הבאות
האסטרטגיה המקרו-כלכלית של המשק לשנים הבאות צריכה להתבסס על תכנון אופרטיבי, לפיו שנת 2002 תהיה השנה בה יאומצו היעדים המקרו-כלכליים של המשק בתחומי התקציב והאינפלציה – לפי כללי אמנת מאסטריכט (הכללים המחייבים את מדינות האיחוד המוניטרי האירופי). מדיניות כזו היא תנאי לצמיחה בת- קיימא, ולירידה מתמשכת בשיעור האבטלה, תוך כדי גידול בפריון. כתוצאה מכך תתאפשר התקדמות עקבית בתחום היחס בין החוב הממשלתי לתוצר – חוב זה עולה היום על גודלו של התוצר כולו – לעבר היעד שנקבע באמנת מאסטריכט – חוב ממשלתי שאינו עולה על 60 אחוזים מהתוצר. הסתגלות למסגרת זו תאפשר גם לקיים במשק הישראלי שיעורי ריבית התואמים את אלה המקובלים בעולם, בהתחשב בהרכב המטבעי של תנועות ההון אל המשק וממנו, הנשלט ע"י הדולר האמריקני.
בתחום מדיניות התקציב
* ביצוע תקציב המדינה לשנת 2000 מאפשר את אימוץ הנורמות המקובלות בעולם בתחום הגדרת גירעון הממשלה. צעד ז חיוני כחלק מהאסטרטגיה הכלכלית של השתלבות המשק עם הכלכלה העולמית וכחלק מהשקיפות של המשק כלפי הציבור בארץ ובעולם – ובעיקר כלפי השווקים הפיננסיים הבינלאומיים והמקומיים.
הצעדים המתבקשים מכך הם:
- הכללת תשלומי הריבית הנומינלית שהממשלה משלמת על החוב שלה בהגדרת הגרעון התקציבי. עד כה, בניגוד למקובל בעולם, רק תשלומי הריבית הריאלית (הריבית הנומינלית בניכוי עליית המחירים) נכללים בגירעון הממשלה. הגדרה זו – אשר התאימה לסביבת האינפלציה הגבוהה ששררה בעבר בישראל – אינה רלוונטית למציאות הנוכחית של אינפלציה יחסית נמוכה.
- הגדרה סבירה יותר לזו המקובלת היום לגבי "רווחי" בנק ישראל הנכללים בגירעון הממשלה. ההגדרה המקובלת בישראל היום מתייחסת בעיקר להכנסות בנק ישראל על השקעת יתרות מטבע חוץ וזאת, מבלי להתייחס להוצאותיו הרלוונטיות. כך, גם בשנים שנרשם במאזן בנק ישראל עודף הוצאות על הכנסות, גירעון הממשלה גילם בתוכו "רווחים" חיוביים מבנק ישראל, למרות שבפועל, בנק ישראל לא העביר לממשלה כל "רווחים".
- התאמת גירעון הממשלה למונחים המקובלים באמנת מאסטריכט – התייחסות לממשלה במובן הרחב (ממשלה רחבה) – הכוללת גם רשויות מקומיות, מלכ"רים, קופות חולים וכד'.
- עם זאת, אין מניעה להמשיך ולהשתמש גם בהגדרה הנוכחית של הגירעון, גם לצרכי תכנון יעד התקציב הבא – על אף שהיא ייחודית בעולם – אם ההחלטה תוצג, במקביל, גם על פי ההגדרה הבינלאומית המקובלת.
* על בסיס ביצוע התקציב לשנת 2000, ובהתבסס על הגדרת הגירעון בתקציב בהתאם לנורמות המקובלות בעולם, יש להגדיר תוואי רב-שנתי של גירעון פוחת, כך שלכל המאוחר, בשנת 2002 יעד הגירעון המחייב יהיה כיעד שנקבע באמנת מאסטריכט – גירעון הממשלה "הרחבה" בשיעור שאינו עולה על 3 אחוזי תוצר לשנה.
* יש לקדם את הרפורמה המוצעת במיסוי הישיר על יחידים וליישם אותה בצורה מלאה, ככל האפשר, החל מראשית שנת 2001. רפורמה זו מצמצמת את העיוותים הקיימים ומביאה לרציונליזציה גדולה יותר במערכת המס הנוכחית.
* בתחום גיוס ההון הממשלתי למימן התקציב יש לבצע שני שינויים חשובים:
- הגדלה מתמשכת ועקבית של משקל החלק הלא-צמוד בחוב הממשלה. זאת, בעיקר ע"י ביסוס גיוס ההון הממשלתי על הנפקת איגרות חוב שאינן צמודות לטווחים ארוכים מאלה המקובלים היום.
- הקמת קרנות פנסיה שלא יהיו זכאיות לאיגרות חוב מיועדות – איגרות חוב ממשלתיות לא-סחירות – אשר ישקיעו את נכסיהן רק בשק ההון. שינוי זה צריך להתבצע במתכונת המוצלחת שיושמה החל משנת 1991, במסגרת החלת הרפורמה בשוק ההון על התוכניות לביטוח חיים.
בתחום מדיניות הריבית
* יש להחליט על הגדרת המונח "יציבות מחירים" המתאים למשק הישראלי. כידוע, בעולם אומצו הגדרות שונות למונח הזה – למשל, שיעורי אינפלציה של 2.5 אחוזים לגבי אנגליה, שיעור אינפלציה שבין 1 ל- 3 אחוזים לגבי קנדה, ושיעור אינפלציה של עד 2% באיחוד האירופאי.
* חיוני לקבוע יעד של "יציבות מחירים" – בהתאם להגדרה עליה יוחלט – בתחום האינפלציה כך, שיהווה חלק מהמדיניות לשנת 2002 ואילך. בהתחשב בכברת הדרך שהמשק עבר במסגרת תהליך הורדת האינפלציה, חשוב ואפשרי כבר היום לתכננן את סיומו. לאחר שיעד יציבות מחירים זה ייקבע עתה לשנת 2002, לא יהיה עוד צורך לדון מדי שנה ביעדי אינפלציה, אשר בעשור האחרון נקבעו על בסיס שנים קלנדריות – מראשית השנה ועד סיומה. לשנים קלנדריות, בהקשר זה, ממילא אין משמעות אופרטיבית רבה לנוכח מדיניות הריבית, אשר באופייה איננה יכולה להיות מוגבלת – בהשפעתה על תוואי האינפלציה – רק לפרק זמן מסוים.
* במקביל, יש לסיים את תהליך הליברליזציה במטבע חוץ, ולאפשר למשקיעים המוסדיים חופש השקעה במט"ח בארץ ובחול.