המשק הישראלי המשיך לצמוח בתקופה הנסקרת – ספטמבר עד דצמבר 2010: הצריכה הפרטית התרחבה וההשקעה גדלה. היצוא המשיך לגדול, אך בקצב איטי יותר.
התאוששות הפעילות הכלכלית המקומית הקיפה את רוב הענפים במשק ושיפרה משמעותית את מצב התעסוקה.
תקבולי המיסים עלו בקצב מהיר והגירעון התקציבי היה נמוך בהשוואה למדינות המפותחות.
גם השנה רוב ההוצאות של הממשלה בוצעו במחצית השנייה של השנה ובמיוחד בחודש דצמבר. בדומה לשנים האחרונות, ביצוע הוצאות הביטחון היה גבוה מהתקציב המקורי.
בתקופה הנסקרת, ספטמבר-דצמבר 2010, המשיך המשק הישראלי לצמוח. פער התוצר התקרב לסגירה, הצריכה הפרטית התרחבה וההשקעה, שירדה בעת המשבר, עלתה בקצב מרשים. התוצר גדל בקצב מהיר ברביע הרביעי בעקבות עליית הביקושים, שהייתה רחבה וכללה את רוב סעיפי ההשקעה ואת הצריכה הן השוטפת והן של מוצרים בני קיימא. היצוא ללא יהלומים המשיך לגדול, אך בקצב איטי יותר.
התרחבות הפעילות הכלכלית המקומית בתקופה הנסקרת הקיפה את רוב ענפי המשק והביאה לשיפור מצב התעסוקה. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ושיעור התעסוקה הגיעו לרמות שיא, עומק האבטלה ירד ומספר המועסקים במשרות חלקיות שלא מרצון ירד משמעותית. לעומת זאת שיעור המובטלים מתוך כוח העבודה עלה ברביע השלישי.
הצמיחה במשק באה לידי ביטוי גם בעליית ההכנסות ממיסים בשיעור גבוה בתקופה הנסקרת. המיסים הישירים והעקיפים עלו מעבר לחזוי בתקציב, עלייה שהתרכזה במיסים על הייבוא. כתוצאה מכך הגירעון המקומי היה נמוך מהתוואי העונתי המתיישב עם מסגרת התקציב והגירעון הכולל ללא אשראי ל-2010 היה נמוך מהתקרה בתקציב ונמוך בהשוואה למדינות המפותחות.
הדפוס העונתי של ההוצאה בתקציב המדינה נשמר השנה ורוב ההוצאות הממשלתיות בוצעו במחצית השנייה של השנה (לוח 1). הביטוי העיקרי לעונתיות זו הוא ריכוז ההוצאות הממשלתיות בדצמבר, תופעה שמתקיימת במשרדי הממשלה האזרחיים. הוצאות הביטחון הינן פחות עונתיות, אך זו השנה השישית ברציפות שהוצאות הביטחון חורגות ממסגרת התקציב (כולל סעיפי תקציב הביטחון הנכללים ברזרבה התקציבית) והשנה השנייה ברציפות בה יש חריגה כזו למרות שלא התקיימו במהלך השנה אירועים ביטחוניים חריגים גדולים.
המשקים המרכזיים בעולם המשיכו בתהליכי התאוששות מהמשבר הכלכלי בתקופה הנסקרת, אך צמיחתם הייתה איטית לעומת צמיחת ישראל ורמות האבטלה ברוב המדינות נשארו גבוהות.
משבר החוב במדינות אירופה החמיר בתקופה הנסקרת. כתוצאה מהעלויות הכרוכות בהצלת מערכת הבנקאות האירית הקורסת, אירלנד נדרשה לבקש סיוע מקרן הסיוע האירופית. הגשת הסיוע לא הורידה את רמת אי-הוודאות בשווקים לגבי יציבות כלכלות אירופה ומרווחי ה-CDS של ממשלות אירופה נשארו גבוהים.
