התפתחות החיסכון לטווח ארוך ב- 1998
היקף החיסכון לטווח ארוך של הציבור הגיע בסוף שנת 1998 ל- 265 מיליארדי ש"ח, עלייה ריאלית של 1.7 אחוזים בהשוואה ל- 1997.
משקל החיסכון לטווח ארוך בתיק הנכסים הכספיים של הציבור נמצא במגמת ירידה, מ- 44 אחוזים בתחילת העשור, ל- 32 אחוזים בסוף שנת 1998.
משקלן של קופות הגמל בסך החיסכון לטווח ארוך נמצא מ- 1994 בתהליך ירידה והוא הגיע בדצמבר 1998 ל- 36 אחוזים, לעומת כ- 50 אחוזים בין השנים 1990 ו- 1993.
מגמת הירידה במשקל איגרות החוב המיועדות בסך החיסכון לטווח ארוך – מ- 62% ב- 1990 ל- 49% ב- 1998 – נמצאת בהאטה והמשכה אינו ברור, על רקע הצימצום הצפוי בצרכי גיוס ההון של הממשלה והמעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת.
משקל החיסכון לטווח ארוך בתיק הנכסים הכספיים שבידי הציבור מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי היקף החיסכון לטווח ארוך של הציבור – קופות הגמל, קרנות הפנסיה והתכניות לביטוח חיים – הגיע בסוף שנת 1998 ל- 265 מיליארדי ש"ח, עלייה ריאלית של כ- 1.7 אחוזים לעומת סוף 1997. עלייה זו נבעה ברובה מהתשואות המובטחות על איגרות החוב המיועדות וכן מצבירה חיובית בתכניות לביטוח חיים מסוג "משתתפת ברווחים" (תכניות המשווקות מאז 1991) ובקרנות הפנסיה לעמיתים חדשים (שנפתחו ב- 1995). כזכור, איגרות החוב המיועדות הן איגרות חוב לא-סחירות, הנושאות תשואה חסרת סיכון ברמה קבועה, ולרוב גבוהה מתשואת השוק, שהממשלה מנפיקה עבור קרנות הפנסיה והתכניות לביטוח החיים מסוד "מבטיחת תשואה". העלייה בהיקף החיסכון לטווח ארוך ב- 1998 קוזזה בחלקה ע"י ירידות השערים בשוקי המניות ואיגרות החוב הצמודות למדד וע"י הפדיונות הנמשכים בקופות הגמל. פדיונות אלה נבעו מהעדפת הציבור לחסוך באמצעות תכניות חיסכון ופיקדונות שקליים, שבהם התשואות גבוהות יותר, והסיכון נמוך יותר והתאפשרו בשל העובדה שחלק ניכר מנכסיהן של קופות הגמל ניתן למשיכה בכל עת. משקלו של החיסכון לטווח ארוך בתיק הנכסים הכספיים של הציבור הגיע בסוף 1998 ל- 32%, לעומת 44% סוף 1990 – בהמשך למגמת הירידה של השנים האחרונות.
סך החיסכון לטווח ארוך ללא קופות הגמל – קרנות הפנסיה והתכניות לביטוח חיים – עלה ריאלית בשנת 1998 בכ- 5%, בדומה לשיעור התשואה המובטחת על איגרות החוב המיועדות, המהוות את מרבית נכסיהן של קרנות הפנסיה והתכניות לביטוח חיים. משקלו של סך החיסכון לטווח ארוך ללא קופות גמל, בתיק הנכסים של הציבור הגיע בסוף 1998 לכ- 19%, רמה דומה לזו שנרשמה מאז 1994.
התפלגות המשקיעים המוסדיים בחיסכון לטווח ארוך עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי משקלן של קופות הגמל בסך החיסכון לטווח ארוך הגיע בדצמבר 1998 ל- 36%, לעומת כ- 50% בין השנים 1990 ל- 1993. מאז 1994 משקלן של קופות הגמל בסך החיסכון ארוך הטווח נמצא בתהליך ירידה, על רקע המשיכות (נטו) מקופות הגמל – אשר הגיעו להיקף של כ- 25 מיליארדי ש"ח (במחירים שוטפים) בין השנים 1994 עד 1998. משקלם של המשקיעים המוסדיים האחרים – קרנות הפנסיה ותכניות לביטוח החיים – בסך החיסכון לטווח ארוך הגיע ל- 59% בסוף 1998, לעומת 46% בראשית העשור. גידול זה מוסבר – בנוסף לפדיונות הגבוהים בקופות הגמל – בהסדר מ- 1995, שפתח ערוץ חיסכון זה בפני חוסכים שקודם לכן היו מנועים מכך. ראוי לציין, כי משקלן של התכניות לביטוח חיים מסוג "משתתפת ברווחים" ושל קרנות הפנסיה לעמיתים חדשים בסך החסכון לטווח ארוך, גדל בשנים האחרונות בשיעורים גבוהים יחסית למסגרות החסכון לטווח ארוך הותיקות.
הרכב הנכסים שבחיסכון לטווח ארוך מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי איגרות החוב המיועדות עדיין מהוות מרכיב עיקרי בחיסכון לטווח ארוך. עם זאת, משקלן בסך החיסכון לטווח ארוך נמצא במגמת ירידה בעשור האחרון, והגיע בסוף 1998 ל- 49%, לעומת 62% בשנת 1990. ירידה זו נובעת בעיקר, מהפסקת הנפקות איגרות החוב המיועדות עבור קופות הגמל ובשל עליית משקלן של התכניות לביטוח חיים מסוד "משתתפות ברווחים" ושל קרנות הפנסיה לעמיתים החדשים בחסכון לטווח ארוך – אשר משקל איגרות החוב המיועדות בנכסיהן נמוך, לעומת התכניות לביטוח חיים מסוג "מבטיחת תשואה" וקרנות הפנסיה לעמיתים הותיקים. במחלקה המוניטרית הדגישו, כי מגמת הירידה במשקל איגרות החוב המיועדות בסך החיסכון לטווח ארוך הואטה בשנים האחרונות, ולא ברור עד מתי היא תימשך. זאת, בשל הקטנת הצורך להנפיק איגרות חוב ממשלתיות בכלל – על רקע האסטרטגיה להפחית לאורך זמן את הגירעון הממשלתי – ובשל המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת בשירות המדינה, אשר יחייב את הממשלה להגדיל את הנפקות איגרות החוב המיועדות, בפרט.
בנוסף לאגרות החוב המיועדות, המשקיעים המוסדיים מחזיקים נכסים סחירים – מניות, איגרות חוב ממשלתיות ואיגרות חוב קונצרניות – ונכסים לא-סחירים – פיקדונות בבנקים המסחריים לטווחים שונים.