חשיבות הדולר של ארה"ב בתיקי הנכסים והתחייבויות במט"ח של הציבור
הדולר האמריקני ממשיך להיות המטבע הדומיננטי בתיקי הנכסים וההתחייבויות במט"ח של הציבור ומהווה כ- %80 מהם בסוף 1999.
על רקע משקלו הדומיננטי של הדולר בפעילות הציבור במט"ח, בנק ישראל מייחס חשיבות מיוחדת לפער הריביות בין השקל לדולר ולהשלכותיו האפשריות על תנועות ההון ועל ניהול תיקי הנכסים וההתחייבויות של הציבור - ומכאן, על השווקים הפיננסיים - במסגרת החלטותיו בתחום מדיניות הריבית.
מהפיקוח על מט"ח בבנק ישראל נמסר, כי הדולר האמריקני ממשיך להיות המטבע הדומיננטי בסך הנכסים וההתחייבויות במט"ח - הנקובים במט"ח והצמודים לו - של הציבור - המגזר הפרטי הלא-בנקאי - ובסוף 1999 הגיע משקלו בסך נכסיו במט"ח ל- 78% ובסך התחייבויותיו במט"ח, ל- 82%. משקלו של הדולר בתיק הנכסים במט"ח של הציבור גבוה במיוחד - כ-% 90 - ביחס לפעילותו הפיננסית (פיקדונות בבנקים וני"ע סחירים) ואילו ביחס לפעילותו האחרת (פעילות ריאלית הכוללת השקעות ישירות ואשראי מסחרי) משקלו קטן יותר - כ-% 70. זאת, על רקע הפיזור הגיאוגרפי הרחב של השקעות אלה בחו"ל ושל סחר החוץ של ישראל - אליו קשור ההרכב המטבעי של האשראי המסחרי. במסגרת הפעילות הפיננסית במט"ח של הציבור, משקלו של הדולר גבוה במיוחד בנכסיו הצמודים למט"ח - פיקדונות ואשראי בנקאיים ואג"ח ממשלתיות - והוא הגיע בסוף 1999 ל- 100%, שיעור דומה לזה ששרר בעבר - 99%. ראוי לציין, כי פעילויות נוספות נקובות או צמודות למט"ח במשק הישראלי, כגון מכירות והשכרה של דירות - אשר אינן נמנות על תיק הנכסים הכספיים של הציבור - נקובות, במרבית המקרים, במונחי דולר.
בפיקוח על מט"ח מסבירים, כי העדפתו של הציבור כלפי הדולר האמריקני כפי שזה משתקף בהרכב המטבעי של תיקי הנכסים וההתחייבויות במט"ח של הציבור נובעת, ככל הנראה, מיציבותו של מטבע זה בעיניי הציבור בארץ, כמו גם במשקים רבים אחרים בעולם. ראוי לזכור, כי גם בעבר, מילא הדולר משקל חשוב בהיותו המטבע כלפיו נקבע שער השקל במשך שנים רבות.
עוד נמסר מהפיקוח על מט"ח, כי בחמש השנים האחרונות חל גידול במשקלו של הדולר בסך הנכסים במט"ח של הציבור - מ-70% בסוף 1995 ל- 78% בסוף 1999. עלייה זו שיקפה מצד אחד עלייה במשקל הדולר בנכסי הציבור במט"ח בארץ ומצד אחר, ירידה מסוימת במשקל הדולר בנכסי הציבור בחו"ל. כך, באותה תקופה עלה משקלו של הדולר בסך הנכסים במט"ח של הציבור בארץ - מ- 67% בסוף 1995 ל- 83% בסוף 1999, על רקע התחזקותו של הדולר לעומת המטבעות האחרים, אך בעיקר עקב מעבר של פיקדונות במט"ח - בעיקר פיקדונות פיצויים - ממטבעות אחרים אל הדולר וזאת, לאור הריבית הגבוהה שהוא נשא יחסית למטבעות האחרים. הירידה שנרשמה במקביל במשקל הדולר בסך הנכסים הכספיים של הציבור בחו"ל - מ- 78% בסוף 1995 ל- 70% בסוף 1999 - קשורה בעיקר, במעבר של השקעות ישירות בחו"ל ושל ייצוא ויבוא - אליהם קשור האשראי המסחרי מחו"ל - מארה"ב למדינות באירופה. כך, ירד ריכוז ההשקעות הישירות בארה"ב - מ- 65% מסך ההשקעות הישירות בחו"ל בסוף 1995 ל- 49% בסוף 1999. לעומת הירידה במשקל הדולר בנכסי הציבור בחו"ל, עלה משקלו ביחס לפעילותו הפיננסית בחו"ל - השקעות בתיק ני"ע למסחר ובפיקדונות בבנקים, שהם חלק מתיק נכסיו בחו"ל - מ- 88% בסוף 1995 ל- 93% בסוף 1999. זאת, בעיקר, עקב התרחבות הפעילות של חברות ישראליות העוסקות בתחום הטכנולוגיה המתקדמת (היי-טק) בארה"ב.
בחמש השנים האחרונות חלה ירידה מסוימת במשקל הדולר בסך ההתחייבויות במט"ח של הציבור - מ- 85% בסוף 1995 ל- %82 בסוף 1999. ירידה זו שיקפה מצד אחד עלייה במשקל הדולר בהתחייבויות הציבור במט"ח בארץ ומצד אחר, ירידה במשקל הדולר בהתחייבויות הציבור בחו"ל. הירידה שנרשמה במשקל הדולר בהתחייבויות הציבור במט"ח בארץ - מ- 87% בסוף 1995 ל- 81% בסוף 1999 - נבעה בעיקר, ממעבר של אשראי בדולרים לאשראי במטבעות אחרים ממערכת הבנקאות הישראלית ע"י חלק מתושבי ישראל. זאת, על רקע הריבית הדולרית הגבוהה יחסית למטבעות אחרים. העלייה המקבילה שחלה במשקל הדולר בהתחייבויות בחו"ל - מ- %79 בסוף 1995 ל- 87% בסוף 1999 - שיקפה עלייה במשקל הדולר בהשקעות הישירות (הלוואות בעלים) של תושבי חוץ ובאשראי הישיר מחו"ל. ראוי לציין, כי באותן שנים חלה ירידה במשקל הדולר בהתחייבויות הסחירות של הציבור לחו"ל - אג"ח סחירות ישראליות בחו"ל - עקב הנפקת אג"ח סחירות ע"י חברות ישראליות באירופה וביפן.
מהפיקוח על מט"ח הוסיפו, כי משקל הדולר עלה בחמש השנים האחרונות בסך הנכסים של מערכת הבנקאות כלפי חו"ל - מ-% 61 בסוף 1995 ל-81% בסוף 1999 - וכן בסך התחייבויותיה כלפי חו"ל - מ- 73% ל- 83% באותה תקופה.
בפיקוח על מט"ח מציינים, כי על רקע המשקל הדומיננטי של הדולר בתיקי הנכסים וההתחייבויות במט"ח של הציבור, הריבית על הדולר נתפשת על-ידו כחלופה העיקרית לריבית השקלית, בבואו לנהל את סך נכסיו ואת סך התחייבויותיו - במט"ח ובשקלים. לאור זאת, בנק ישראל מייחס חשיבות מיוחדת לפער הריביות בין השקל לדולר ולהשלכותיו האפשריות על תנועות ההון ועל ניהול תיקי הנכסים וההתחייבויות של הציבור - ומכאן, על השווקים הפיננסיים - במסגרת החלטותיו בתחום מדיניות הריבית.