15.8.2006
 
מחקר חדש בבנק ישראל: דפוסי היוממות בישראל, 2004-1991
הדעות המובאות במחקר זה משקפות את דעת החוקרים ואינן משקפות בהכרח את עמדת בנק ישראל
 
למחקר המלא (באנגלית) - לחץ כאן
 
בישראל, היוממות המוגדרת כהעסקה מחוץ לאזור מגוריו של המועסק, היא תופעה רחבת היקף: בממוצע, בין השנים 2004-1991 כ-43 אחוזים מהמועסקים הועסקו מחוץ ליישוב מגוריהם; כ-28 אחוזים היו מועסקים מחוץ לנפת מגוריהם.  
בדומה למדינות מתקדמות אחרות, בישראל שיעורי היוממות גבוהים יותר בקרב גברים ובקרב מועסקים צעירים ומשכילים יותר.  
חמש נפות בלבד - תל אביב, ירושלים, רמלה, חיפה, וצפת וכינרת, רשמו מאזן יוממות נטו חיובי, כלומר, יותר אנשים נכנסו לעבוד בנפה מאשר אלה שיצאו ממנה. יוממות מונעת בעיקר על ידי קרבה גיאוגרפית ועל ידי תנאי התעסוקה והשכר הפוטנציאליים באזור היעד ובאזור המוצא.  
מחקר שערכו ד"ר נטליה פרסמן ממחלקת המחקר בבנק ישראל ופרופ' אריה ארנון מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון בחן את דפוסי היוממות, המוגדרת כהעסקה מחוץ לאזור המגורים, של המועסקים הישראלים בשנים 2004-1991 ואת הגורמים המעצבים אותה. מהמחקר עולה כי יוממות בישראל היא תופעה רחבה ו-28.2 אחוזים מהמועסקים היו מועסקים מחוץ לנפת מגוריהם, בממוצע, בתקופה הנסקרת. עוד נמצא כי היוממים הישראלים דומים בתכונותיהם העיקריות ליוממים במדינות אחרות: שיעורי היוממות גבוהים יותר בקרב המועסקים הצעירים (בני 35-24), גברים יוממים יותר מנשים ושיעורי היוממות הולכים וגדלים עם עליית רמת ההשכלה. עם זאת, הבדלים בשיעורי היוממות בקבוצות גילאים שונות, כנראה, אינו נובע משינוי בהעדפות הפרטים, אלא משינוי בהרכב הקבוצות. מעקב אחר שיעורי היוממות של קוהורטות הגלאים מלמד על כך שירידה ניכרת בשיעורי היוממות של אותן קוהורטות מתרחשת בגיל 64 ומעלה.
מהמחקר עולה כי חמש נפות בלבד היו בעלות מאזן יוממות נטו (יוממות נכנסת פחות יוממות יוצאת) חיובי במשך כל התקופה והן הנפות תל אביב, ירושלים, חיפה, רמלה, וצפת וכינרת. ניתוח שיעורי היוממות הנכנסת והיוצאת מלמד על כך שנפת תל אביב היא היחידה שהיא בעלת נטייה מובהקת לתעסוקה (היחס בין סך המועסקים בנפה לבין סך כוח העבודה המתגורר בה הגיע בשנים 2004-1991 ל-1.63 בממוצע), נפות יהודה ושומרון וחולון הן בעלות נטייה מובהקת למגורים ובאפשרותן לספק מקומות עבודה למחצית מכוח העבודה שלהן בלבד ושלוש נפות: ירושלים, באר שבע וצפת וכינרת – יכולות להיחשב כבעלות אוטונומיה תעסוקתית, בהן שיעורי היוממות (הן הנכנסת והן היוצאת) נמוכים.
הממצא המרכזי של המחקר הוא כי היוממות מונעת על ידי הקרבה הגיאוגרפית בין הנפות, הקלות היחסית במציאת תעסוקה והשכר הפוטנציאלי באזור היעד, בהשוואה לאזור המוצא. עם זאת, היוממות בישראל לא בהכרח מכוונת אל אזורים עם שיעורי אבטלה נמוכים יחסית.
בנוגע להשלכות הממצאים על המדיניות הכלכלית, קובעי המדיניות חייבים לקחת בחשבון כי היוממות נפוצה בעיקר בקרב בעלי השכלה גבוהה וכי הרצון ליומם יורד ככל שעולה המרחק בין אזור היעד לאזור המוצא. לפיכך, טיפול בבעיית האבטלה בקרב מבוגרים בעלי השכלה נמוכה תושבי אזורים פריפריאליים, ובמיוחד עיירות פיתוח בדרום ובצפון חייב להיעשות באמצעות בניית מרכזי תעסוקה בפריפריה שיציעו פתרונות תעסוקה הולמים את הכישורים של המובטלים המקומיים ו/או על ידי שיפור הנגישות לאזורי התעסוקה הקיימים. זאת, משום שהפתרון לבעיה זו לא יבוא מהיוממות.