19.10.2004
 
מחקר חדש: האשראי, הפיקדונות והפעילות הספקולטיבית במט"ח של תושבי ישראל
הדעות המובאות במחקר זה אינן משקפות בהכרח את עמדת בנק ישראל
 
למחקר המלא - לחץ כאן
   
המחלקה לפעילות המשק במט"ח בבנק ישראל פרסמה היום מחקר שנערך ע"י ד"ר בנצי שרייבר ואשר גרוסברג. המחקר בחן את התפתחות האשראי והפיקדונות במט"ח ובשקלים של תושבי ישראל והגורמים שהשפיעו עליהם בתקופה שבין מארס 1995 לדצמבר 2003.  
   
המחקר בחן, בין השאר, את הטענות לקיומה של פעילות "ספקולטיבית" בעבר. החוקרים מבחינים בחלק התאורטי של המחקר בין שלושה סוגי פעילים אפשריים בשוק המט"ח:  
א. פעילים שאינם פותחים חשיפות במט"ח כלל.  
ב. פעילים ש"מנצלים הזדמנויות" ומשנים את ההרכב המטבעי של הפיקדונות או האשראי שלהם בהתאם לתנאי התשואה והסיכון הכרוכים בהפקדה/נטילה של פיקדונות/אשראי שקלי לעומת מט"חי.  
ג. "ספקולנטים". לצורך המחקר, אלה הוגדרו ככאלה הנוטלים אשראי במט"ח ומפקידים אותו בפיקדונות שקליים, תוך ניצול פער הריביות.  
למרות ההבדלים בין אלה שהוגדרו כ"מנצלי ההזדמנויות" לאלה שהוגדרו כ"ספקולנטים", המשותף להם הוא היותם חשופים לסיכון שע"ח.  
   
המחקר בדק את מאפייני הפעילות של שלושה סוגי הפעילים בין מארס 1995 לדצמבר 2003 ובשתי תקופות משנה: התקופה שבה התערב בנק ישראל במסחר במט"ח - בין מארס 1995 לבין יולי 1997; והתקופה שמינואר 2001 ועד דצמבר 2003. ברובה של התקופה הראשונה נע שער הסל בצמוד לגבול התחתון של רצועת הניוד של שער החליפין ומחויבות בנק ישראל להגן על הרצועה הקטינה את סיכון שער החליפין. לעומת זאת, בתקופה השנייה בנק ישראל לא התערב במסחר, דבר שפעל בתודעת הציבור והבנקים להפנמת המודעות לסיכוני שער חליפין. בתקופה זו, שהתאפיינה בסביבה כלכלית שונה מזו הראשונה – מבחינת פער הריביות בין הארץ לחו"ל, סיכוני שער החליפין והציפיות לאינפלציה – גם גבר השימוש בכלים פיננסיים להגנה על סיכוני שער החליפין.  
   
רק בתקופה שבה התערב בנק ישראל במסחר במט"ח - בין מארס 1995 לבין יולי 1997 - נמצאה עדות משמעותית (מובהקת סטטיסטית) לפעילות "ספקולטיבית" – עפ"י הגדרתה במחקר: פעילות בו זמנית באשראי במט"ח ובפיקדונות השקליים הנומינליים – והיא נמשכה עד סוף 1999. בתקופה זו שרר פער ריביות גבוה יחסית בין השקל לדולר וסיכון שער החליפין היה נמוך כמעט בכל התקופה עד סוף 1998. שילוב שני גורמים אלו יחד עם הירידה בציפיות האינפלציוניות פעלו להגדלת הפעילות ה"ספקולטיבית". עם סיום תקופה זו חלה ירידה בפער הריביות ועלייה בסיכון שער החליפין, ועל כן קטנה הפעילות ה"ספקולטיבית", על אף המשך הירידה בציפיות האינפלציוניות. הימשכות הפעילות ה"ספקולטיבית" כשנה וחצי לאחר שבנק ישראל הפסיק להתערב במסחר במט"ח - עד לסוף 1999 – מעידה, כי ההפנמה של מודעות הציבור לסיכוני שער חליפין ולדרכים להתגונן מפניו לא הייתה מיידית. לעומת הפעילות ה"ספקולטיבית", נמצא במחקר כי הפעילות של כאלה שהוגדרו כ"מנצלי הזדמנויות" התקיימה בכל התקופות, אך היא לא היתה משמעותית (מובהקת סטטיסטית).  
   
ראוי לציין, כי אמנם הפעילים בשוק המט"ח חולקו במחקר לשלושה טיפוסים, אך זה אינו מציג את התמונה השלמה של החשיפה המטבעית או של הפעילות ה"ספקולטיבית". לדוגמא: נטילת אשראי במט"ח היום ע"י יצואן כנגד תמורות יצוא עתידיות אינה יוצרת חשיפה; כך גם לגבי הפקדה בפיקדונות במט"ח היום ע"י יבואן כנגד התחייבות עתידית במט"ח או נטילת אשראי במט"ח ורכישת חוזים עתידיים או אופציות כנגד החשיפה. בכל המקרים האלו, בחינת האשראי והפיקדונות בלבד עלולה להביא למסקנה כאילו מדובר בחשיפה לסיכון שע"ח בעוד שלמעשה ההיפך הוא הנכון. אולם, מאחר שאין נתונים על הפעילות הכוללת והפיננסית, כולל הפעילות בנגזרים והפעילות הריאלית, של כל פעיל ופעיל בשוק, התבסס המחקר רק על נתוני האשראי והפיקדונות האגרגטיביים במגזרי ההצמדה השקלי ובמט"ח ולכך השפעה על עוצמת המסקנות.  
   
עוד נמצא, כי משקל האשראי במט"ח - לאחר שנוכתה השפעת שער החליפין על היתרות השקליות - עלה ממארס 1995 ועד מארס 1997, ומאז הוא ירד בהתמדה. זאת, כתוצאה מהירידה בסביבת האינפלציה, שהגדילה את הפעילות במגזר השקלי שאינו צמוד, במידה רבה, דבר שהקטין את משקל האשראי במט"ח.  
   
המחקר גם מציג מדד לבדיקת היקף הפעילות ה"ספקולטיבית" במט"ח מסך כל הפעילות באשראי ובפיקדונות במגזרי ההצמדה השונים לפי ההגדרה שבמחקר. מדד זה מאפשר להמשיך ולעקוב אחרי ההתפתחויות בתחום האשראי והפיקדונות במט"ח ובשקלים של תושבי ישראל ולאתר תקופות של פעילות "ספקולטיבית" מוגברת, עפ"י הגדרה זו.