ריבוי הצעדים החד-פעמיים הנכללים בתקציבי 2009 ו-2010, בעיקר בתחום המיסוי, צבר התחייבויות הממשלה להוצאות נרחבות אחרי 2010 במסגרת הסכמים ותוכניות רב-שנתיות, וההחלטה להפחית משמעותית את שיעורי המס בשנים 2016-2011, יוצרים ספק לגבי יכולת הממשלה לחזור לתוואי פוחת של יחס החוב לתוצר אחרי 2010.
אם יאושרו הצעדים הכלולים בהצעת התקציב לשנים 2009 ו-2010 צפוייה הממשלה לעמוד בתקרות הגירעון וההוצאות החדשות שאימצה.
אף שרמת ההוצאות הצפויה ב-2009 נמוכה במידת מה מתקרת התקציב, הממשלה תזדקק למרווח זה כדי להקדים הוצאות מהשנה הבאה, מה שיאפשר לה לא לחרוג מתקרת ההוצאות גם ב-2010.
אם יאושרו כל העלאות המסים וביטולי הפטורים שמציעה הממשלה, תחזית ההכנסות בתקציב לשנתיים הקרובות היא שמרנית. לזהירות זו חשיבות רבה בהינתן אי-הודאות לגבי ההתפתחויות הצפויות בכלכלה העולמית והמקומית.
חטיבת המחקר של בנק ישראל ניתחה את הצעת התקציב לשנים 2009 ו-2010 על פי היעדים שקבעה הממשלה לתקרות ההוצאות והגירעון ובחנה את התוואי הצפוי של יחס החוב הציבורי לתוצר לאור צעדי המדיניות עליהם החליטה הממשלה. מהניתוח עולה כי אם תאשר הכנסת את הצעת התקציב ואת הצעדים הנלווים אליה, צפויה הממשלה לעמוד ביעדים שקבעה לשנים 2009 ו-2010, ואף מעבר לכך (ראו לוח מצורף). לעומת זאת קיים פער ניכר בין ההתחייבויות הרב-שנתיות של הממשלה אחרי 2010, על בסיס החלטותיה הספציפיות על צעדי מדיניות בתחומי פעילותה השונים, לבין תיקרות הגירעון והגידול בהוצאה שקבעה; כדי לחזור לתוואי שנקבע יידרשו קיצוצים גדולים בהתחייבויות שהממשלה נטלה על עצמה, וירידה חדה בהוצאה הציבורית לנפש בשנים 2011 ו-2012. משום כך קיים ספק רב אם הממשלה תוכל לחזור לתוואי יורד של יחס החוב לתוצר אחרי 2010, ובפרט אם תוכל לחזור בהקדם ליחס החוב לתוצר שהושג בסוף 2008. ספק זה מתעצם בשל התוכנית להפחתת המס הישיר עליה החליטה הממשלה לשנים 2016-2011, שצפויה להקטין משמעותית את הכנסותיה.
ניתוח של השפעת התוכנית להפחתת המס הישיר על תוואי יחס החוב לתוצר מצביע על כך שככל שיתקדם יישומה כך תגדל תרומתה להרחבת הגירעון וכי ביישום מלא תגדיל התוכנית את יחס החוב לתוצר בכנקודת אחוז מדי שנה. הדגמה של השפעה זו, בהנחה שבטווח הבינוני יגדלו הוצאות הממשלה בשיעור ריאלי דומה לגידולן בשנים האחרונות – שהוא בקירוב גם הממוצע בין תקרת גידול ההוצאות הנוכחית לבין תוואי ההוצאות המשקף את התוכניות הרב-שנתיות של הממשלה - מראה כי יישום התוכנית ימנע מיחס החוב לתוצר לרדת בשנים שאחרי השלמתה, בעוד שבלעדיה, אותו תוואי הוצאות יאפשר ירידה מתמשכת ביחס החוב לתוצר (ראו איור).
