המשק הישראלי צלח את המשבר העולמי באופן מוצלח יחסית. בעוד שהתוצר לנפש של המדינות המפותחות התכווץ מראשית 2007 בשיעורים שבין 3%ל-6% הרי שהתוצר לנפש בישראל גבוה היום בכ- 3% מרמתו בראשית 2007. שיעור האבטלה עלה בישראל החל מתחילת המשבר ב-2 נקודות האחוז, בדומה לעלייה בגוש היורו; לעומת זאת עלה שיעור האבטלה בארה"ב במהלך המשבר בכחמש נקודות האחוז. מחירי המניות שצנחו בישראל במהלך המשבר בדומה לאלה במדינות המתעוררות, עלו (במונחים דולריים) משהחלה ההתאוששות בשיעור גבוה יותר משיעור עלייתם הן במדינות המפותחות והן בשווקים המתעוררים.
מקור החוסן היחסי של המשק הישראלי במהלך המשבר נעוץ הן במצבו הטוב של המשק בעת הכניסה למשבר, והן בתגובת המדיניות בעת המשבר:
ההחרפה של המשבר העולמי בספטמבר 2008 פקדה את המשק הישראלי לאחר 5 שנים של צמיחה, כאשר שיעור האבטלה היה 5.8 אחוזים—הנמוך ביותר מזה למעלה משני עשורים, ולאחר תקופה ארוכה של ניהול מדיניות תקציבית אחראית שהשתקפה בירידת משקל החוב בתוצר מ-100% לפחות מ-80%. עודף מתמשך בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, ורמת רזרבות מט"ח גבוהה תרמו אף הם לחוסנו של המשק. בנוסף, מערכת בנקאות שמרנית יחסית ומפוקחת באופן יעיל והדוק השתקפה בהלימות הון טובה, בחשיפה מוגבלת למכשירים מסוכנים ועם מדיניות משכנתאות זהירה אשר מנעה התפתחות בועה בענף הנדל"ן. כמו כן, שיעור החיסכון הפרטי הגבוה, והישענות מגבלות על אשראי צרכני הגבירה את עמידות משקי הבית לזעזועים.
המדיניות שנינקטה בעת המשבר העולמי תרמה אף היא לצמצום פגיעתו במשק, הן במהלכו והן בטווח הארוך יותר, בעת ההתאוששות. במהלך המשבר ננקטה מדיניות תקציבית שאיפשרה לגירעון לגדול עקב הירידה בגביית המיסים (פעולת המייצבים האוטומטיים) והוסיפה גידול מדוד בהוצאה כחלק מתכנית ההאצה, שמומנה בתוספת מסים. המדיניות המוניטרית פעלה להרחבה מוניטרית חריגה באמצעות הפחתה חדה ומהירה בריבית, המשך רכישת מט"ח שמיתנה את הכוחות לייסוף, ורכישות אג"ח ממשלתי שפעלה להפחתת עלויות המימון גם בטווחים ארוכים יותר.
המדיניות שנינקטה הציבה את המשק הישראלי בנקודת מוצא נוחה יחסית לחידוש הצמיחה עם התפוגגות המשבר העולמי. החוב הציבורי, הצפוי לעלות רק ב-2 נקודות האחוז עד סוף 2010, לעומת עלייה של כ-15 נקודות אחוז במדינות ה-OECD, ימנע את הצורך בריסון תקציבי חריף בשלב ההתאוששות; המשך הגידול ביחס ההון לפני המשבר ובמהלכו יאפשר למערכת הבנקאות לשוב ולהגדיל את האשראי הבנקאי באופן שיתמוך בהתאוששות; היציבות של המשק המשתקפת בעודף בחשבון השוטף, בעודף נכסים על התחייבויות מול חו"ל , הציפיות לחזרת האינפלציה לתחום היעד, ורזרבות המט"ח הגבוהות מספקים סביבה מקרו כלכלית נוחה לחידוש הצמיחה.
עם זאת, האתגרים העומדים בפני המשק להמשך צמיחה בטווח הארוך עדיין איתנו ואליהם נוספו גם אתגרים חדשים. הפגיעה בצמיחה הצפויה במדינות המפותחות צפויה להשתקף בגידול מתון יחסית בביקוש ליצוא הישראלי; השחיקה המתמשכת במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, עלולה לפגוע ביתרון היחסי של ישראל בתעשיות ושירותים עתירי ידע. איכותן הירודה של חלק מהתשתיות, ושימוש לא יעיל באחרות (בין היתר בהעדר תחרות), כמו גם העומס של הבירוקרטיה מקשים על המגזר העיסקי להתחרות ולהיתפתח. שיעורי התעסוקה הנמוכים במגזר החרדי והערבי פוגעים בצמיחה ומשאירים אוכלוסיות אלו מאחור, עם שיעורי עוני גבוהים. חשיבות הטיפול בסוגיות אלו מתחדדת לנוכח סביבה של כלכלה עולמית פחות נוחה, אשר תשתקף בתחרות עולמית קשה יותר על נתח היצוא. המשך השיגשוג של כללת ישראל תלוי בכך.