תקציר:

הרמה הטכנולוגית הגבוהה המאפיינת את הליכי הייצור בעשורים האחרונים, הפכה את שוק העבודה לדינמי ולמסוכן יותר. מאמר זה בוחן את הקשר בין שינויים טכנולוגיים, שנאת הסיכון של העובד והתפתחות שכרו, וטוען כי קשר זה הוא דו-ממדי: שיפורים טכנולוגיים פועלים לעליית רמת הסיכון הכלכלית בשוק, ובמקביל מקנים יתרון לעובדים שהם פחות שונאי סיכון מטבעם; אלה משתלבים ביתר קלות בסביבה הכלכלית החדשה, ומשפרים את שכרם היחסי.

המודל המתואר במאמר מספק מסגרת תיאורטית לקשרים שבין שינויים טכנולוגיים, שנאת סיכון של העובד והתפתחות שכרו. תוצאת המודל בדבר שינוי ברמת הסיכון המאפיינת את שוק העבודה אוששה בעזרת אפיון התנהגותם של שני משתנים: נמצא כי בעשרים השנים האחרונות הואץ קצב המעבר של עובד מענף לענף, ועלה חלקם של רכיבי השכר התנודתיים, התלויים בזעזועים ריאליים וביכולתו של העובד (כבונוסים, עמלות וכ"ו), בשנים אלו. מרבית השינוי בשני המשתנים האמורים היה בעשירוני ההכנסה הגבוהים, דבר המחזק את הטענה כי בסוף המאה העשרים היה לעובד מניע לוותר על היציבות וההתמדה במקום עבודה אחד, ולהעלות את רמת חשיפתו לסיכון.

הקשר בין שנאת הסיכון של העובד להתפתחות שכרו נבחן על ידי אמידת משוואות שכר, בהן נאמדה באופן ישיר שנאת הסיכון בעזרת שאלון שחולק בשנת 1996 בארה"ב, לעובדים המשתתפים בסקר ה-PSID
(Panel Study of (Income Dynamic. בניגוד למצופה, נמצא כי רמת השכר יורדת ככל שקטנה שנאת הסיכון של העובד, וזאת, בין היתר, כתוצאה מחוסר היציבות התעסוקתית המאפיינת את העובדים שהם פחות שונאי סיכון. עם זאת, פער השכר בין עובדים שונאי סיכון לאחרים הצטמצם במהלך שני העשורים האחרונים, ואף התהפך בקרב העובדים המשכילים בשנות התשעים. התוצאות מאפשרות למקד את הגורם להתרחבות פערי השכר בין עובדים בעלי רמות  השכלה שונות בהתנהלות שכרם של אלה מהם המאופיינים בשנאת סיכון נמוכה, בעוד שפערי השכר בין עובדים המאופיינים בשנאת סיכון גבוהה, לא השתנו משמעותית.

למחקר המלא בנושא: שינויים טכנולוגיים, שנאת סיכון והתפתחות השכר כקובץ PDF