תקציר
על רקע המחסור ברופאים באזורים פריפריאליים בישראל, הסכם השכר שנחתם עם הרופאים ב- 2011 כלל תמריצים ניכרים לעידוד מעבר של רופאים לאזורים אלה. המחקר בוחן את מידת האפקטיביות של תמריצים אלו הן על כלל הרופאים והן על קבוצות רופאים ספציפיות, למשל, קבוצות רופאים שנחשבות כבעלות הכשרה איכותית יותר: בוגרי פקולטות ישראליות ובעלי הישגים גבוהים בבחינה הפסיכומטרית. המחקר עושה שימוש במתודולוגית הפרש ההפרשים (Diff-in-Diffs), כאשר, אסטרטגיית הזיהוי מתבססת על פערים במידת החשיפה לתמריצי ההסכם בין רופאים מתחומי התמחות שונים. ממצאי המחקר אינם מצביעים על השפעה של התמריצים הכלכליים שניתנו בהסכם על ההסתברות למגורי רופאים מומחים בפריפריה, אך הם מצביעים על חשיבות הלימודים או המגורים של הרופאים בפריפריה טרם בחירתם לעבוד באזורים אלה. מאחר ולא נמצאה השפעה גם עבור קבוצות רופאים הנחשבות כבעלות הכשרה איכותית יותר, נראה כי התמריצים לא השפיעו גם על האיכות הממוצעת של הרופאים באזורי הפריפריה. כמו כן, המאמר כולל ניתוח תיאורי לבחינת מידת האפקטיביות של התמריצים שנתנו במסגרת הסכם השכר לעידוד ההתמחות בתחומים במצוקה בהם חסרים רופאים. תמריצים אלה נמצאו כבעלי אפקטיביות נמוכה.