תקציר
תיווך בשטרות הינו כינוי לעסקות, שבהן מסייעים מוסדות בנקאיים בהעברת כספים ממציעי קרנות למבקשי הלוואות, שלא בדרך קבלת פיקדון ומתן הלוואה, אלא על ידי העברת שטר חוב. של הלווה לידי המלווה לסקירת התיווך בשטרות נודעת חשיבות הן בגלל היקפן של עסקות אלו, שיצרו שוק מקביל לאשראי הבנקאי והן בגלל ההתפתחות המהירה שנתרחשה בהן בשנים הנדונות. בדצמבר 1966 עלתה יתרת השטרות שבתיווך מוסדות בנקאיים על מיליארד ל"י סכום זה הגיע לשני שלישים
בקירוב מן האשראי הבנקאי לציבור (ראה לוח 1). קצב הגידול של יתרת השטרות בשנים 1963 עד 1966 היה מהיר ביותר: בדצמבר 1962 היתה יתרת התיווך 3263 מיליון ל"י, ואילו בדצמבר 1966 יותר ממיליארד, כלומר גידול פי ארבעה בקירוב בתקופה של ארבע שנים. בשנת 1967 חלה ירידה ניכרת בעסקות התיווך, ובחודש דצמבר 1967 הגיעה יתרת התיווך ל742 מיליון ל"י. קצב גידול זה בולט בהשוואה לשינויים שחלו בתחומים מוניטאריים אחרים במשק. בשנים 1963 עד 1966 עלו אמצעי התשלום בכ60 אחוזים, הפיקדונות הפחות נזילים כמעט הוכפלו, האשראי הבנקאי לציבור והתוצר הלאומי הגולמי במחירים שוטפים גדלו כל אחד בכ-80-90 אחוזים. בסקירה זו ינותחו הגורמים להתפתחות שוק התיווך בשטרות (סעיף 2), מגמות ההתפתחות (סעיף 3) והשפעת התיווך בשטרות על הביקוש במשק (סעיף 4). כן ייסקרו כאן תנאי הריבית .( בשוק זה (סעיף 5) האספקטים הבנקאיים שלו (סעיף 6) וחלוקת האשראי לפי ענף הייעוד.
למאמר המלא על תיווך בשטרות במשק הישראלי מ-1963 עד 1967 כקובץ PDF