תקציר:
מאמר זה בוחן ומנתח את התפתחותה של המדיניות המקרו-יציבותית ((macroprudential policy –ובפרט את המסגרת הרגולטורית שבה היא מיושמת, את השפעתה על המערכת הפיננסית וכן את עלותה מול התועלת הגלומה בה. נמצא כי ההשפעה של מדיניות מקרו-יציבותית תלויה במסגרת הרגולטורית שבה היא מיושמת. בדרך כלל הבנק המרכזי הוא המופקד על יישומה, וזאת בזכות עצמאותו, מקצועיותו ויכולתו לפעול בעת הצורך. אולם מבנה זה עלול ליצור קונפליקטים בין המדיניות המקרו-יציבותית למדיניות המוניטרית המסורתית. תופעה נוספת הנבחנת במאמר, שעלולה לפגום בהשפעתה של מדיניות מקרו-יציבותית, היא "זליגה", דהיינו מעבר של פעילות פיננסית אל גופים שאינם כפופים לפיקוח ולאכיפה של הרגולטור המפעיל את המדיניות המקרו-יציבותית. על סמך המקרה הישראלי של הפעלת המדיניות המקרו-יציבותית בידי הבנק המרכזי נטען במאמר כי שיתוף פעולה בין הרגולטורים המפקחים על הגופים הפיננסיים השונים הוא חיוני ליישום מוצלח של מדיניות מקרו-יציבותית.
למאמר המלא בנושא: מדיניות מקרו-יציבותית: יישום, השלכות ולקחים (באנגלית) כקובץ PDF