תקציר:
- ממדי הפשיעה בישראל דומים לממדיה בשאר מדינות ה-OECD, ומאמצע שנות התשעים מיקומה היחסי של ישראל נותר פחות או יותר ללא שינוי. אולם תחושת הביטחון האישי בארץ נמוכה במידה משמעותית מהמקובל במדינות אלה.
- שיעור האירועים – כלומר מספר האירועים הפליליים (שנודעו למשטרה) לאלף תושבים – ביישובים המוסלמיים נמוך בהרבה משיעורם ביישובים היהודיים (30 לעומת 50), וההיפך במקרה של עבֵרות נגד אדם; תמונה דומה עולה כאשר אומדים את ההסתברות של ערבי ליפול קרבן לעבירה על יסוד הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
- בעשור הקודם חלה ירידה של ממש בשיעור האירועים, אך ביישובים הערביים היא הייתה קלה בלבד.
- היחס בין מספר הדיווחים על אירועים פליליים למוקדי 100 של המשטרה לבין מספר האירועים הפליליים ביישובים הערביים נמוך בכמחצית מהיחס ביישובים היהודיים; הוא הדין בהסתברות שקרבן עברה ערבי ידווח למשטרה.
- שיעור המעצרים בקרב גברים מוסלמים יותר מכפול משיעורם בקרב גברים יהודים, והפער גדול עוד יותר בקרב צעירים (80 לאלף בני 20–24 לעומת 20 לאלף). בשנות התשעים נרשמה ירידה בשיעור המעצרים בכל קבוצות האוכלוסייה, אולם בעשור הקודם היא התמתנה ואף נבלמה.
- שיעור הגברים המורשעים בקרב הערבים גבוה בהרבה משיעורם בקרב היהודים – למעלה מ-10 לאלף לעומת פחות מ-6 לאלף בשלהי העשור הקודם. בשני העשורים שחלפו חלה ירידה בולטת בשיעור המורשעים, ערבים ויהודים כאחד.
- ההסתברות שערבי יחוש ביטחון אישי נמוכה ברבע מההסתברות שיהודי יחוש כך, בהנחה שיתר המאפיינים האישיים קבועים. תחושת הביטחון האישי של ערבים התערערה במהלך העשור הקודם.
למאמר המלא בנושא: ממדי הפשיעה בישראל בשנים 1990-2010 תוך התמקדות בחברה הערבית כקובץ PDF