במהלך רבע המאה האחרונה, קרה שינוי משמעותי בבנקאות המרכזית. שינוי זה קרה במקביל להתפתחויות בתיאוריה המקרו-כלכלית, בעקבות גישת הציפיות הרציונליות ותורת המשחקים, ובתגובה לאינפלציה של שנות ה-70 וה-80 ולראיות לגבי אופי עקומת פיליפס.
שינויים אלה השפיעו מאוד על הבנקאות המרכזית בישראל. בדברים שלי כאן, לזכרו של דן פטנקין, שהיה מורה וחבר לרבים מאיתנו שנמצאים כאן הערב, ניתנת לי ההזדמנות להביא בפניכם את דעתי באופן שיטתי לגבי הגישה הנוכחית למדיניות המוניטרית ולתפקידו של הבנק המרכזי בישראל, ולהציג את העבודה האקדמית והניסיון בעולם שעליהם היא מתבססת. הדברים שאומר כאן מתבססים על מאמר שכתבתי באנגלית ובו הפניות לספרות.
בדיון על הבנקאות המרכזית המודרנית, אדבר קודם כל על עצמאות הבנק המרכזי, לאחר מכן על גישת יעדי האינפלציה עבור המדיניות המוניטרית, ולבסוף על ההסדר המוסדי להצלחת הבנק המרכזי. כמובן, אני אתייחס לישראל ולשינויים המוצעים בחוק בנק ישראל. עם זאת, אני אתמקד במדיניות המוניטרית ולא בהיבטים אחרים של עבודת בנק ישראל, בייחוד הפיקוח על הבנקים ותפקיד הנגיד כיועץ הכלכלי לממשלה.