הקטנת התמריצים להחזקת רכב

17.06.2008

הקטנת התמריצים להחזקת רכב

דיון בסוגיה זו יופיע ב-"ההתפתחויות הכלכליות של החודשים האחרונים" מס' 121

לתיבה במלואה - לחץ כאן

במסגרת הסכמי שכר עליהם חתומה הממשלה, ניתנות לעובדים הטבות שכר אשר מותנות בבעלות על רכב פרטי. הטבות אלה יוצרות תמריץ לרכישת רכב שהוא בעל השפעות חיצוניות שליליות: זיהום אוויר, עומסי תנועה ותאונות דרכים.
נמצא כי עובדים בענפים הזכאים להטבה להחזקת רכב מחזיקים בכ-10 אחוזים יותר רכבים לעומת עובדים בענפים אחרים, אך אינם זקוקים לרכבים יותר, שכן הוצאותיהם לרכב אינן גבוהות יותר.
רצוי כי הטבת הוצאות הרכב תומר בתשלום שכר אשר לא יחייב את העובד לרכוש רכב, ויהיה שווה בערכו לתשלום החזקת הרכב הניתן כיום.
האומדן להשפעת התמריץ להחזקת רכב יכול להעיד על האפקטיביות הצפויה להחלת המיסוי הירוק בישראל - מיסוי שיתמרץ מעבר לרכבים פחות מזהמים, שימוש בדלקים נקיים יותר ואף צמצום השימוש ברכב הפרטי.
במסגרת המלצותיה של הוועדה למיסוי "ירוק" משנת 2006 הומלץ, בין השאר, על שינויים בתחום השכר במינהל הציבורי - שינוי ההטבה להחזקת רכב, כך שזו לא תחייב את העובד לרכוש רכב.
הטבת השכר הקיימת מעודדת רכישת רכב, באופן שלא קשור לתועלת שהעובד יפיק ממנו. כתוצאה מההטבה, עובדים מחזיקים יותר רכבים מאשר במצב חלופי שבו היו מקבלים אותה בלי שהיא תותנה בבעלות על רכב. כך המדינה למעשה מחבלת בניסיונותיה שלה להפחית את השימוש ברכב הפרטי, שנודעות לו השפעות חיצוניות שליליות נרחבות (זיהום אוויר, עומסי תנועה ותאונות דרכים): מצד אחד היא מנסה לעודד מעבר מתחבורה פרטית לציבורית, על ידי השקעה בתשתיות תחבורה ציבורית, מתן עדיפות במסלולי הנסיעה ומיסוי הרכבים והדלק; ומהצד האחר היא חתומה על הסכמי עבודה המתמרצים רכישת רכב פרטי.
כדי לבדוק אמפירית את השפעת התמריץ האמור נערכה השוואה בין הענפים שבהם נהוג להעניק הטבה להחזקת רכב - המינהל הציבורי וענף הבנקאות ליתר ענפי המשק בעזרת שני פרמטרים: מספר רכבים וסך ההוצאה לרכב במשק הבית. ההטבה יוצרת תמריץ לרכישת רכב אך אינה אמורה לעודד שימוש עודף בו ומשום כך יש לצפות שמספר הרכבים בענפים הזכאים יהיה גבוה יותר מיתר הענפים אך ההוצאה לרכב תהיה דומה.
האיורים דלהלן מציגים השוואה בין הענפים השונים, לאחר ניכוי מאפיינים כלכליים: איור 1.1 מציג את שיעור בעלי הרכב, ואיור 1.2 מציג את ההוצאה לרכב. מאיורים אלה עולה כי בענפים הזכאים שיעור בעלי רכב גבוה במידה ניכרת מהשיעור ביתר הענפים, אך ההוצאה לרכב אינה גבוהה יותר. מרגרסיות לאמידת הפערים בין הענפים עולה כי בניכוי מאפייני הפרט (שכר, השכלה מספר ילדים, משלח יד, ישוב מגורים ועוד), עובדים בענפי המנהל הציבורי והבנקים מחזיקים בכ-10 אחוזים יותר רכבים מהעובדים ביתר הענפים. ואילו ההוצאה לרכב לא שונה באופן מובהק בין הענפים.

לא ניתן להעריך את העלות התקציבית של ביטול ההתניה של ההטבה בבעלות אישית על רכב, אך ניתן לחלק אותה לשני סוגים: עלות ישירה - ההטבה תינתן לעובדים אשר במצב הקיים זכאים להטבה אך לא נהנים ממנה משום שאינם בעלי רכב; עלות עקיפה - שינוי באופי ההטבה עלול להוביל ללחצים להכללתה בשכר הבסיס, כדי שהיא תיכלל בחישובים לפנסיה, פיצויי הפיטורים וכדומה. בעוד שהעלות הישירה צפויה להיות נמוכה יחסית, השלכות הרוחב של העלות העקיפה יכולות להיות גבוהות, ויש להימנע מהן על ידי שיתוף פעולה מראש עם נציגי העובדים.

הממצאים מעידים על פער במספר הרכבים למשק בית בין העובדים במינהל הציבורי ובענף הבנקאות לבין העובדים בשאר הענפים (בניכוי מאפייני העובדים). נמצא גם שפער זה אינו נובע מצורך גבוה יותר ברכב, שכן לא נמצא שימוש עודף בו. מכאן ניתן להסיק שהפער במספר הרכבים מוסבר בתמריץ הקיים בענפים אלו לבעלות על רכב. על כן, בדומה להמלצת הוועדה למיסוי "ירוק", מוצע כי הטבת הוצאות הרכב תומר בתשלום שכר אשר לא יחייב את העובד לרכוש רכב, ויהיה שווה בערכו לתשלום החזקת הרכב הניתן כיום. על פי האומדנים המוצגים, שינוי זה צפוי לצמצם את מספר הרכבים בענפים שעובדיהם זכאים להטבה בכ-10 אחוזים שהם כ-20 אלף רכבים, המרוכזים בעיקר בערים הגדולות ובמיוחד בירושלים. מעבר לכך, האומדן של השפעת התמריץ להחזקת רכב נותן אינדיקציה לגבי מידת האפקטיביות שיכולה להיות להחלת מיסוי "ירוק" בישראל - מיסוי שיתמרץ מעבר לרכבים פחות מזהמים, שימוש בדלקים נקיים יותר ואף צמצום השימוש ברכב הפרטי.